מהו העונש על תאונת דרכים חבלות של ממש?

מאמר זה ידון בשאלה מהו העונש על תאונת דרכים חבלות של ממש, ואיך נוהגים בתי המשפט להתייחס בפסיקתם לנהגים המורשעים בעבירות של גרימת תאונת דרכים חבלות של ממש.

סעיף 38(3) לפקודת התעבורה הוא הסעיף הרלוונטי בספר החוקים לעבירה של גרימת תאונת דרכים עם חבלות של ממש. רבים מהנאשמים בביצוע עבירת תאונת דרכים חבלות של ממש אינם מודעים כלל לשאלה מהו העונש על תאונת דרכים חבלות של ממש.

סעיף 38(3) לפקודת התעבורה קובע כי: "הורשע אדם –  על עבירת תעבורה או על עבירה אחרת הנובעת מנהיגת רכב שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש, דינו – בנוסף לכל עונש אחר – פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלושה חודשים. אולם רשאי בית המשפט,

בנסיבות מיוחדות שיפרט בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר."

אם כן, העונש אותו מחוייב בית המשפט לגזור כאשר דנים בעבירה של גרימת תאונת דרכים עם חבלות של ממש מתחיל מפסילת רישיון של שלושה חודשים – למעט מקרים חריגים שאם הם מתקיימים בית המשפט צריך לנמק אותם בפסק הדין.

העונש על תאונת דרכים חבלות של ממש – מהי פסיקת בתי המשפט בנושא?

לפני שנפרט את פסיקת בתי המשפט בנושא העונש על תאונת דרכים חבלות של ממש נציין, כי כתב אישום בעבירה של תאונת דרכים חבלות של ממש יוגש רק במקרה בו מתקיימות מבחינת התביעה יסודות העבירה של תאונת דרכים חבלות של ממש, דבר אשר לדעת התביעה יכול להוביל להרשעתו של הנהג.ת הפוגע.ת.

ולעניינינו. אחד מפסקי הדין החשובים והמצוטטים ביותר בתחום תאונות הדרכים בהן נגרמו חבלות של ממש בעקבות תאונה הינו בעניין יחיאל קרני נגד מדינת ישראל. עיון בפסק הדין מאפשר הבנה עמוקה יותר כיצד בתי המשפט בישראל מתייחסים למקרים בהם נגרמו פציעות ברמה של חבלות של ממש.

סיפור המעשה. מדובר על נהג אוטובוס אשר חצה צומת בעת שרמזור בכיוון נסיעתו היה אדום. בעקבות כך, התנגש האוטובוס אותו נהג ברכבה של נהגת, אשר נסעה יחד עם בתה הקטנה ברכבה. הרכב הנהוג בידי האם חצה את הצומת באור ירוק, כך שזכות חציית הצומת הייתה נתונה לה.

בעקבות ההתנגשות, נגרמו לאם ובתה חבלות קשות והן אושפזו למשך שבועות ארוכים בבית חולים. נהג האוטובוס נפצע אף הוא בתאונה.

נהג האוטובוס הודה והורשע בביצוע עבירות של אי ציות לאור אדום ברמזור, נהיגה רשלנית, גרימת נזק וגרימת חבלה של ממש.

בית משפט השלום – הערכאה השיפוטית הראשונה – גזר את דינו לעונשי מאסר של 6 חודשים בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה למשך 24 חודשים ופסילת רישיון נהיגה על תנאי.

נהג האוטובוס, באמצעות עורך דינו, ערער לבית המשפט המחוזי על חומרת העונש ואילו המדינה ערערה על קולת העונש.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש וקבע כי עבירת אי הציות לרמזור אדום "הינה נגע רחב שחובה למגרו."

בנימוקי פסק הדין של בית המשפט המחוזי – כבוד השופט אחיקם סטולר – נקבע, כי ההלכה המשפטית בתאונות דרכים חבלות של ממש בהן רמת הפציעות שנגרמו קשות מאוד – כהגדרת בית המשפט העליון "פשע מן המוות" – יש הצדקה לגזור מאסר בפועל.

לפי בית המשפט המחוזי, במקרה הזה תוצאות התאונה היו חמורות וקשות והן מתיישבות עם הסטנדרט שקבע בית המשפט העליון כפשע מן המוות – קרי, המרחק בין פציעות האם ובתה לבין המוות היה קצר מאוד ורק בנס ניצלו חייהן.

בפירוט הדברים ציין בית המשפט המחוזי, כי מדובר בסבל רב שנגרם לא רק לאם ובתה אלא לכל בני המשפחה בעקבות התאונה.

בסופו של דבר החמיר בית המשפט המחוזי בעונשו של הנהג הפוגע ושלח אותו לרצות עונש מאסר של 6 חודשים מאחורי סורג ובריח. החמרה נוספת הייתה גם במרכיב הענישה של פסילת הרישיון בו החמיר בית המשפט המחוזי את עונשו של הנהג ושלל את רשיונו לתקופה של 40 חודשים.

על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת ערעור לבית המשפט העליון שדן בבקשה כבערעור בתיק יחיאל קרני נגד מדינת ישראל, כאמור.

בית המשפט העליון דחה את טענות הנהג באשר לעונש החמור שהוטל עליו תוך שהוא קובע את הדברים הבאים:

"בבואנו לקבוע את העונש הראוי, אין בידינו לקבל את טענותיו של בא כוח המבקש, עליהן חזר אף בטענותיו על פה, כי העבירות שבוצעו אינן מצדיקות עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מדי יום, וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נגד תאונות הדרכים .. לענישה

הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן".

בית המשפט העליון קיבל את הקביעה של בית המשפט המחוזי בנוגע לכך שרמת הפציעות של נפגעות התאונה הייתה "כפשע מן המוות". בעניין זה התייחס בית המשפט העליון לכך שנפגעות התאונה נזקקו בעקבותיה לטיפולים רפואיים ממושכים, כאשר חלק מהטיפולים נמשכו עד סיום הדיון בעניינו של הנהג בבית משפט השלום אשר

גזר את עונשו לראשונה – תקופה של 3 שנים לפחות.

בית המשפט העליון דחה את טענת הנהג שאין מדובר בתאונה קטלנית ולכן אין הצדקה לגזור עליו עונש מאסר בפועל. בית המשפט העליון נימק את החלטתו בכך שמדובר באירוע קשה שיכול היה להסתיים בתוצאות חמורות יותר, מה שמצדיק שינוי של מידרג הענישה בעבירות מסוג חבלות של ממש כשמדובר בפציעות חמורות

הקרובות לגרימת מוות.

בסופו של דבר גזר בית המשפט העליון על נהג האוטובוס עונש של 3 חודשי מאסר בפועל.

אם כן, מפסיקת בית המשפט העליון בעניין נהג האוטובוס שהורשע בתאונת דרכים חבלות של ממש ניתן ללמוד, שבמקרים בהם החבלות של ממש שנגרמו כתוצאה מהתאונה הינן ברמה קשה – כפסע מן המוות – יש להטיל, לעיתים, עונשים חמורים של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

איזון השיקולים אותו יעשה בית משפט כאשר ידון בעונש על תאונת דרכים חבלות של ממש מורכב מכמה אלמנטים: רשלנות הנהג.ת הפוגע.ת, רמת החבלה של ממש הנע על רצף שבין דרגת חומרה קלה ועד דרגת חומרה קשה, נסיבות התאונה – ככל שרף הרשלנות של הנהג.ת גבוה יותר וחומרת החבלות של ממש קשות יותר כך יטה

בית המשפט לענישה מחמירה, וההיפך.

שיקולים נוספים אותם עושה בית המשפט בגזירת העונש קשורים לנסיבותיו האישיות של הנהג.ת הפוגע.ת, שיקולי שיקום ועברו התעבורתי והפלילי.

אם כן, העונש על תאונת דרכים חבלות של ממש יכול לנוע בין עונשי עבודה לשירות הציבור, ברף הנמוך, ועד מאסר בפועל ברף הגבוה. באשר לפסילת רישיון, הרי שהיא נעה בין תקופה של 3 חודשים – המינימום הנדרש בחוק – ועד פסילה בת מספר שנים.

לעיתים, תלוי נסיבותיו האישיות של הנהג ונסיבות התאונה, העונש המוטל בעבירות תאונת דרכים עם חבלות של ממש מקל יותר ואינו כולל רכיב של מאסר או עבודות לתועלת הציבור, אלא מסתפקים בפסילת רישיון בפועל לצד ענישה נלווית.

מה נדרש כדי להרשיע נהג.ת בעבירה של תאונות דרכים חבלות של ממש?

חשוב לדעת, כי ההליך המשפטי המתנהל בבית המשפט בעניין גרימת תאונת דרכים עם חבלות של ממש מתנהל לפי סדר הדין הפלילי.

מכאן, שכדי להרשיע אדם בביצוע עבירה פלילית, על התביעה להוכיח בבית המשפט, ברמת וודאות של מעבר לספק סביר, כי הנהג.ת אשם.ה בגרימת התאונה והתאונה היא זו שגרמה לחבלות של ממש.

בפסיקת בית המשפט העליון נקבע, כי ספק סביר מתקיים כאשר ניתן להבין מהראיות שהוצגו במשפט שהנאשם העומד לדין חף מפשע. באותו עניין נקבע, כי חובתו של בית המשפט לנתח את הסתירות והתמיהות המוצגות דרך הראיות שהובאו בפניו ולבחון האם הן מעלות ספק סביר באשמת הנאשם.

מקום בו התביעה – בתחום תאונות הדרכים בדרך כלל מדובר על במשטרת ישראל – אינה מצליחה להוכיח ברף הפלילי הנדרש, של הוכחה מעבר לספק סביר, את עובדות כתב האישום ויסודות העבירה, יזוכה הנאשם בתיק.

דרך שכיחה להוכיח שקיים ספק סביר לטובת נאשם בתיק תאונת דרכים עם חבלות של ממש, הינה הוכחת ההגנה כי היו מחדלי חקירה בחקירת תאונת הדרכים. דוגמה לכך אביא את פסק הדין של מדינת ישראל נגד דנינו שם קבע בית המשפט כי:

"מחדלי החקירה בתיק מכריעים את הכף לטובת זיכויה של הנאשמת מחמת הספק, משום שלא ניתן לקבוע בוודאות הנדרשת במשפט הפלילי את מקום האימפקט, על מנת לבסס את אחריותה של הנאשמת לקרות התאונה".

מאמר זה נכתב על ידי עו"ד דניאל חי עזרא. עורך הדין דניאל חי עזרא שירת בעברו כקצין במשטרת ישראל ובין היתר פיקד על בית הסוהר חרמון. משך שנתיים התמחה בתחום דיני התעבורה ותאונות דרכים בבית משפט השלום לתעבורה בנצרת.

עו"ד דניאל חי עזרא עוסק, בין היתר,  בליווי וייצוג חשודים בביצוע עבירות תעבורה ותאונות דרכים.

* הערה: מאמר זה הינו למטרת מידע כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני עם עורך דין תחבורה, העוסק בתחום דיני התעבורה. בנוסף, אין הדבר מהווה המלצה או תחליף לייעוץ טרם חקירה במשטרה או כל הליך מינהלי או פלילי אחר המתקיים בעניין.